כשהייתי בתחילת כיתה ו׳ ביסודי בחיפה,
הייתה איתי בכיתה ילדה שנקרא לה מרינה.
הייתה הכי גבוהה בכיתה, היה לה שיער
שטני חלק, עיניים ירוקות חתוליות ועור
לבן.
בהפסקה היא נשארה לשבת לבד ליד
השולחן שלה, מסתכלת לכיוון הקיר.
לא מדברת.
היא ישבה מאחורי בכיתה ופעם אחת כשהסתובבתי
לבקש עיפרון או מחק או טוש כי שכחתי, היא אמרה:
״יש לך את הריסים הכי יפים בכיתה״
הסמקתי כמו האידיוט שאני והסתובבתי בטיל חזרה
לבסיס הבטוח, בפנים בוערות.
אחרי כמה ימים, ילד בשם ירון התחיל לצחוק עליה.
לקרוא לה ׳מפגרת׳.
׳מוגבלת׳.
׳מכוערת׳.
׳רוסיה מסריחה׳.
בעיניים דומעות, היא נסתה להתעלם ממנו אבל
ירון ראה טרף קל והוא לא היה אחד שיתעלם
מטרף קל.
ואני ראיתי את זה מהצד ולא עשיתי כלום.
אחרי יומיים שעמם לו לבד, אז הוא קרא לחברים שלו
וכולם היו מתיישבים לידה בהפסקה, צוחקים ומקללים.
מקללים וצוחקים.
ואני ראיתי את זה מהצד ולא עשיתי כלום.
פשוט פחדתי מירון כי הוא ידע קרטה ופעם
בכיתה ג׳ הוא הכניס לי אגרוף למפתח הלב
בחצר.
מרינה עדיין לא דיברה חזרה, לא הורידה את
המבט מהקיר.
רק האישונים הלחים והאדמומיים אותתו שהיא
קולטת מה קורה סביבה.
אחרי שבוע ללירון והחברים שלו נמאס.
הם התיישבו לידה בהפסקה הגדולה וביחד, כולם ירקו מסטיקים מהפה
ובזמן שירון נועל לה את הידיים שלה מאחורי הגב…
הם דחפו לה אותם עמוק לתוך השיער ולקינוח הנחיתו לה
כמה כאפות בזמן שהיא נחנקת ברוסית והם נחנקים מצחוק.
ואני ראיתי את זה מהצד ולא עשיתי כלום.
כשהשרת שמע את הצרחות, הוא דפק ספרינט לתוך הכיתה,
צרח ״עופו ממנה או שאני מכניס לכם פטיש לראש״, וירון והחברים
שלו נסו צוחקים לחצר.
מרינה חטפה את התיק הבלוי שלה,
ברחה על נפשה ולא ראינו אותה יותר.
השמועות אמרו שהיא בלעה כדורים,
ניסתה להתאבד.
הפעם הבאה שניתקלת בה בגיל 18,
הייתה במסיבה במזרע.
אותו השיער השטני.
אותו עיניים ירוקות חתוליות.
אותו עור לבן.
רק שהילדה הגמלונית עם המבטא מכיתה ג׳
צמחה לנערה הכי יפה במסיבה.
כשהייתי שיכור ואמיץ מספיק, לקחתי אוויר וניגשתי אליה
כשהיא יצאה לעשן.
״את מרינה, נכון?״
היא נשפה ענין מדויק של עשן אפרפר לשמיים
מרוצדי הכוכבים של מזרע, הורידה אלי מבט וענתה…
״כן, אנחנו מכירים?״
סיפרתי לה שאני הילד שישב לפניה בכיתה ו׳ בחיפה.
היא צמצמה עיניים, מכריחה את המוח לחפש בגוגל
מבעד לאדי האלכוהול את האזכור, ואז העיניים שלה נפערו וצומצמו מיד…
הפנים שלה התכנסו פנימה,
לובשות מבט בוז.
במבטא חלק וצברי מדי היא אמרה שכן, היא זוכרת
ילד חמוד בכיתה ו׳ עם ריסים יפים.
ילד שכמו שאר הילדים, שנא אותה, למרות
שלא עשתה לו כלום.
והילד הזה?
רצה להגיד לה שפחד ממה שיחשבו עליו אם
ידבר איתה.
רצה להגיד לה שחשב עליה חודשים אחרי היום ההוא,
ושלא יכל בכלל לדמיין שאחת כזאת תתעניין בו.
רצה להגיד לה שהוא מצטער על מה שירון הבן
זונה עשה לה.
רצה להגיד לה ששנה אחר כך בחטיבה בעירוני ה׳
ערסים מכיתה י׳ הכניסו מכות בחצר הרחוקה לרוסי
בשם אלכס, מנשר…
ושהוא קרא למאבטח, הביא לו מים, ועם הזמן
הם הפכו לאחים.
אבל הוא לא אמר שום דבר מזה.
רק בלע רוק ובלב משתולל איחל לה כמו האידיוט
שהוא ״ליהנות במסיבה״.
*
פאק
נזכרתי במרינה כשראיתי עכשיו בקפה בבאלי בחורה שממש מזכירה אותה.
בכלל, התכוונתי לכתוב לך על הסמינר המתקדם לייעוץ ואימון החדש ב 15 באפריל.
התכוונתי לכתוב לך על זה שאלמד אותך איך לבנות סיסטמים של ערוצי רווח יציבים בביזנס.
התכוונתי לכתוב לך שאראה לך פאנל חדש בשם ״הצלצל״ שצד ״לוויתנים״ בשווי מאות אלפי שקלים.
אבל אלוהים יודע למה,
יצא שכתבתי על הבושות שעשיתי עם מרינה.
לך תבין,
וולר.
נ.ב.
אתה יכול לשריין כרטיס כניסה בהנחת
early bird כאן
(רק 100 מקומות)
זה קורה בבוקר ה-15 לאפריל והמטרה היא
להשתיל לך ערוץ רווח חדש בביזנס שלא רק
מסוגל לייצר לך הכנסה ׳צדדית׳ של 100k…
אלא גם פותח לך את האופציה לבקש פי חמש
כסף על אותה העבודה בדיוק שאתה נותן היום…
ולקבל.
