החיים יכולים להיות אירוניים.
לפני חודש בערך, אני ואלון דיברנו על הרעיון הגדול של מאסטרקלאס הנכסים
הדיגיטליים החדש שלו. רעיון גדול זה פחות או יותר הדבר הכי קריטי במרקטינג, אגב…
הדבר האחד שמפריד בין הטובים למצוינים.
הרצנו את הפלואו קריאייטיב שלנו והגענו לשם ״התעוררות״,
כי זאת מהות הזמנים המוטרפים האלה.
התעוררות!
בגלל שגם המבוגרים מבינים שחוקי
העולם הישן כבר לא תקפים.
התעוררות!
בגלל שכל שכיר כבר קולט שהביטחון התעסוקתי היחיד
הוא הביטחון שייבעט החוצה מתישהו.
התעוררות!
בגלל שכולנו מבינים שלא החברה, לא הממשלה, לא ביטוח לאומי…
לאף אחד לא אכפת ממך ומהמשפחה שלך…
או שאתה צועד קדימה ולוקח את מושכות הגורל שלך לידיים, או שאתה מת.
כלכלית ומסתבר שגם פיזית.
ולמה אני מדבר על אירוניה?
כי אחרי 36 שעות של חיפושים קלטתי שאם אני לא מתעורר,
לוקח אחריות והופך את העולם, אבא שלי לא יימצא בחיים.
זה היה בוקר חמישי, לפני שבועיים בדיוק. בתדריך הבוקר בחמ״ל
הקצין האחראי לקח לגימה זהירה מהשחור, הסתכל לי בעיניים ובישר:
״אנחנו מושכים משאבים ומתקפלים, יהיה פה מישהו לסירוגין שיהיה אתכם בקשר פעם ב…״
יצאתי מהחדר הגדול רצוץ מנטאלית. מיואש. אם מאות אנשים טובים
לא מצאו אותו עד עכשיו, למה להמשיך לדחוף קדימה?! מה זה יעזור?!
המחשבה לוותר ולתת לגורל לעשות את שלו הפכה להגיונית מרגע לרגע.
אבל מנו הופיע מיד אחר כך, שאל אותי כמה שאלות נוקבות והייאוש הפך לזעם בוער!
אני מסתכל מסביב…
קולט פתאום שאני והמתנדבים לבד בחמ״ל…
שאני אמור לקנות את טיעון ׳הקצאת המשאבים׳ ולוותר על הסיכוי הקלוש שאבא עדיין בחיים…
ואז הגיעה וואטסטפ מעדי, שדיברה עם מלא כתבים ותקשורת –
״עידן, יודעת שלא תאהב לשמוע את זה אבל… הם רוצים סרטון״
אני על אדי דלק מנטאליים, מרוקן מתקווה ואנרגיה, מה פאקינג סרטון?!
״אל תחשוב על זה״ היא אומרת,
״פשוט תעשה!״
טוב לקבל מדי פעם עצות של עצמי.
אז אני שופך את הזעם שלי על תסריט לפי חוקי קופי חודר שריון, מצלם שני טייקים
תודות לספרטקוס ובר שמרון שבאו לאכול שיחים, ושולח לאלון שיתן אש בסושיאל.
ואז?
קורה דבר הזוי.
ככל שמתרבים השיתופים לסרטון ככה מתרבה מספר השוטרים בחמ״ל:
בערב המוקדם, בערך בשש וחצי, כבר מסתודדים מחוץ לחמ״ל לפחות 30,
כולל פלאפלים כבדים שיורים לעברי מבטי שנאה.
ארבע שעות מאוחר יותר אני מקבל טלפון ממפקד החיפושים,
אומר שהוא מתחת לבית. יחידת הכלבנים מצאו את אבא, מודיע לנו בסלון…
ללא רוח חיים.
אז הנה, זאת הייתה ההתעוררות הפרטית שלי.
ההבנה הדרך הקשה שאף אחד לא יעזור לי,
אם לא אעזור לעצמי.
מקווה ששלך תהיה פחות כואבת.
וולר,
נ.ב.
מניסיוני, ההתעוררות הראשונה והכי קריטית שאתה חייב לעשות
היא לקחת בעלות קיצונית על ההכנסה והביטחון הכלכלי שלך…
בטח כש-2021 הולכת לכיוון הבטוח של שנה שבה למיליון ישראלים באמת לא יהיה מה לאכול.
״בכל משבר יש הזדמנות גדולה פי כמה״
אמר וצדק נפוליאון היל, משפט שמלווה אותי צמוד בימים אלה.
אז אם יש לך את הפריבילגיה לדאוג כרגע רק בגלל כסף, או את המיינדסט לחפש ולנצל
הזדמנויות של פעם בחצי מאה שיוציאו אותך well off מהבלגן הזה…
Unsubscribe [/https://wordsthatsell.krtra.com/u/oydy/gv7o/Dx37] | Edit your details [/https://wordsthatsell.krtra.com/u/oydy/gv7o/Dx37]
Cobra Marketing
.
.
Tel-Aviv 938659
Israel
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
