היה לך דאשבורד של הביזנס על השעון?

 

 

היית יכול לראות בהזזה קלה של פרק היד שלך:

 

- מכירות החודש

- סגירות היום

- לידים חדשים היום

- שיחות ופגישות מכירה היום

 

ואז, אתה יודע אם הכל רץ כמו שצריך או שמישהו במרקטינג, מכירות

או תפעול הפסיק לתפקד.

 

סיסטמים אוטומטיים והדאשבורדים שמחוברים אליהם הם הצעד הראשון

של מנכ״ל שדורש לעצמו חופש, ולא מוכן לחיות יותר בחרדה יום יומית.

 

אני מדבר על חופש לביזנס-פלז׳ר עסקי ברמה הכי גבוהה שיש, בחו״ל הכי סקסי שיש.

אני מדבר על חופש לחופשה משפחתית ארוכה שאי אפשר לעבוד בה שעות ארוכות.

אני מדבר על חופש לחשוב על פיתוח עסקי, אסטרטגיה וצמיחה אגרסיבית.

אני מדבר על חופש לקחת את עצמך לסאונה, אמבטיית קרח וג׳קוזי לשלוש שעות ולצאת עם מחברת מלאת רעיונות.

 

קיצר, בעולם שלי חופש הוא לא בטלה.

אין בעולם שלי דבר כזה ״בטן-גב״. אני מפיק מזה אפס הנאה.

בעולם שלי יש יותר ויותר עשייה.

 

אבל עשיה בגבוה.

 

עסק ״ברזלים״, כלומר עסק טיפש שלא מסוגל לאסוף, לנתח ולהפיק money insights

ממה ששקורה בתוכו, הוא עסק שגורר אותך למים העמוקים של החרדה, העצבים וחוסר

הידיעה... שמבעירה עוד יותר חרדה ועצבים וחוסר ידיעה.

 

אחרי שאתה גודל קצת, אתה טבעית מאבד שליטה.

 

יותר מדי מחלקות. אנשים. חלקים זזים. מוצרים. קמפיינים. הבטחות. התחייבויות.

אנשים שרוצים ממך דברים.

 

זה לא כמו פעם שידעת כמה הביזנס הוציא, כמה אתה מרוויח ושאחת משתי 

שיחות מכירה מסתיימות בסגירה, בגלל שאתה זה שסוגר. 

 

בגלל זה אני רואה מלא יזמים צומחים לכיוון ה-150k-350k ואז:

 

א. מתרסקים מיד חזרה ל-50-80k, למקום שבו הם רק הם מסוגלים לעשות את הדברים החשובים.

ב. נתקעים בתקרת זכוכית ושום דבר לא עוזר כדי לשבור אותה - לא פאנל חדש, לא אוטומציות ולא בטיח.

 

אין לך שליטה על הדאטה.

יש לך עסק טיפש.

וההתייחסות שלך למכירות נשארה כמו פעם,

למרות שהדברים השתנו לחלוטין.

 

למה כל זה קורה?

 

כי אתה עדיין תינוק עסקי בראש.

 

אומר שרוצה לצמוח ולרוץ קדימה ולהרים גורד שחקים,

אבל לא מסוגל לקדוח עמוק לקרקע כדי לחדש, להעמיק ולבצר את היסודות הטכנולוגיים. 

 

מה שמוביל אותך למצב הביש של עבודה עוד יותר קשה, רווח עוד יותר קטן

ועייפות עמוקה בעצמות.

 

רק האמת,

וולר