תקציר: לפני שלושה שבועות יצאנו לרוד-טריפ משפחתי ביוון.

הרעיון בגדול לקחת אוטו וכל שלושה לילות לנסוע ללוקיישן אחר.

יומיים לפני שריקת הסיום פה בסלוניקי, עוד תובנות מסע:

 

 

1. טבע הוא המלך בשביל ילדים

 

אלין וקאי לפני סלוניקי:

 

״אבא, אפשר לבריכה?״

״אבא, בוא לשחק בחצר עם הדשא!״

״אבא, בוא לים.״

״אבא, כדור לסל!״

 

אלין וקאי בסלוניקי:

 

״אמא, תקני לי יוניוקורן, נעליים מנצנצות, ברבי, קרואסון, פיצה, ענבים.״

 

2. יש קטע בהרים

 

היינו פה בשני לוקיישנים עמוק בהרי מרכז יוון. עיירת סקי בשם ארקובה

וריזורט מבודד מציוויליזציה בשם קדרוס. שש וחצי שעות נהיגת הרים בטוטאל.

 

אבל היה שווה רצח.

 

העוצמה של להיות מוקף בהרי ענק ושום דבר אחר מסביבך, היא משהו אחר.

קסם שלא חוויתי עד היום. אתה מרגיש קטן וחסר משמעות, ואז גם הבעיות

מרגישות ככה. יותר אוויר. יותר זמן. יותר מקום לחשוב.

 

עובד אפילו עם ילדים.

 

3. מישהו יהיה חולה, מתישהו

 

הייתי חולה פצצות שבוע ראשון וסבלתי ממש. ביום של הטיסה לא רק שחטפתי

מכות מרועי פרץ (לוחם MMA ויזם 100k) אלא גם קוביד, אלוהים יודע ממי.

 

מיד אחר כך, תמר ואלין היו מושבתות שלושה ימים. 

וקאי תמיד בסכנה מידית לפתוח את הראש ממשהו, אלוהים יודע ממה.

 

קיצר, ארבע נפשות במדינה זרה ואוכל זר לכמה שבועות מבטיח לך סטטיסטית

שלא כולם יהיו 100% כל הטיול. בגלל זה אסור להיות סאחים פצצות ולהתבאס

שאי אפשר לראות איזה אתר היסטורי.

 

היינו מטר מהמקדש האגדי בדלפי (״האורקל מדלפי״) ולא ראינו את העמודים

השבורים מקרוב. אילוצי אנרגיה, מה לעשות.

 

4. לקבוע תקציב ולנהל אותו ביד ברזל - מאסט

 

זה לא שלושה ימים בברצלונה של שניכם,

אלא שלושה פאקינג שבועות של משפחה שלמה. 

 

בלי לחשוב ולחשב מראש בערך כמה זה הולך לעלות,

ומה התקציב היומי לאוכל בחוץ, סופר ודברים אחרים...

 

הוצאה מתוכננת של 30k יכולה בקלות להפוך ל-50k.

 

אז גם לתרגל את יכולות המעקב אחר נתונים שלי,

הכנתי גליון Sheets בגוגל שזמין גם באופליין

ואני מזין בו בסוף היום את ההוצאות שלנו.

 

אפילו שדרגתי אותו עם ממוצע יומי רץ, תכנון מול ביצוע,

תאים שמחליפים צבעים לפי ההגזמה בהוצאות ועוד כמה דברים.

 

לא יודע מה איתך, אבל אני חוטף חרדה מידית כשאני לא יודע איפה

בדיוק העסקים שלי נמצאים כלכלית. לא יודע מה איתך, הבית הוא בשבילי

ביזנס לכל דבר. אין דבר כזה בית זונות כלכלי.

 

קיצר, העבודה מראש על התקציב וההזנה בזמן אמת של הנתונים נותנים

לי שקט ושלווה אפילו כשתמר חוזרת עם מיליון שקיות של מותגים היום בצהריים.

 

משמעת מייצרת חופש.

משמעת כלכלית מייצרת חופש כלכלי.

 

5. זמני הנהיגה הם תענוג

 

בארץ אני מתעב נהיגה. עושה הכל כדי לא לעלות על ההגה. אבל פה?

זה שונה.

 

קודם כל, כמעט ואין פה פקקים בגלל שכמעט ואין במרכז יוון אנשים.

יוון היא אומה שמאבדת במהירות את מספר התושבים שלה, עם ילודה

של 1.2 ילדים למשפחה. 

 

(בפחות מ-2.1 ילדים למשפחה האוכלוסיה מתחילה להתדלדל)

 

שנית, הנופים פה היו מטורפים. הרי ענק, עמקים, נחלים, מפלים, חופים,

ימים, שדות ירוקים. מה לא ראינו פה, מה.

 

זה גם היה הזמן איכות שלי ושל תמר.

 

הילדים מתעלפים לשינה מאחורה עשר דקות אחרי שמתחילים לנסוע,

ואפשר לדבר, לריב, לצחוק ולעצור לקפה...

 

בינוני.

 

6. מסתבר שאנחנו מכורים לקפה טוב

 

וואלה, מסתבר שפיתחנו טעם פלצני בתל אביב לקפה. 

 

הקפה באתונה הכי זוועה, בגדול.

אחר כך בהרים, קפה פילטר מבחיל שאין מילים.

אחר כך בלוטרה איפטיס, עיירת הספא המתה שכתבנו לה תכנית הצלה, קפה פילטר קצת פחות מבחיל.

 

קיצר, אחרי שבועיים בערך הגענו לעיר הרביעית בגודלה ביוון - לאריסה שמה.

 

פאק, זה היה טוב.

 

ירדתי מההרים עם זקן עבות של שלושה שבועות,

שיער פראי של חודש וחצי בלי תספורת 

ועיניים שלא ראו יותר משלושה אנשים בבת אחת,

לאורך הרבה מאוד זמן.

 

ואז הגענו לאהובת ליבי לריסה.

 

איזה עיר, איזה.

 

חנינו שם במרכז וחזרנו לציוויליזציה. 

 

נכנסתי למספרה וקיבלתי מסאז׳ ראש, גילוח, תספורת.

יצאתי כמו חדש.

 

ואז קפה מעולה.

ואז עוד אחד.

ואוכל פגז.

ו-וויב של מרכז עיר שוקקת ואופנתית.

 

בחורות יפיפיות אחרי שהתרגלתי לעשרת הזקנות של לוטרה איפטיס (אין שם צעירים)

אנשים לבושים בסטייל - חליפות, שמלות קיץ, מותגים.

בתי קפה מעוצבים ומיוחדים כמו במנטרופוליטנים השווים בעולם.

 

וואו.

חזרה לציוויליזציה!

 

לא ידעתי שאני צריך בחיים את נגיעות הציוויליזציה הללו,

אבל מסתבר ש-15 שנה בתל אביב ולהתרגל לחיות בגבוה

במיוחד בחופשות, עושה את שלו.

 

7. מסתבר שהחופים של מרכז יוון
הם מעוז נופש מזרח אירופאים

 

רומנים.

פולנים.

סרבים.

בולגרים.

 

היינו בעיירת נופש שוקקת חיים בשם פרליה קטריני -

מלא בתי מלון, פאבים, מסעדות, חופים ואנרגיות בשמים.

 

רק מה, אנחנו הישראלים הראשונים שהם ראו שם העונה.

מסתבר שהחופים האלה הם כר הקינון של מזרח אירופאים כבדים,

מה שאפשר לנו להכיר אותם. 

 

הנה כמה הבחנות על מזרח אירופאים:

 

- כמו רוסים בארץ, גם להם יש את הקטע עם הסבתא.

ראינו מלא משפחות בהרכב המוזר הבא: ילד, אמא, סבתא. 

 

- הם ממש פאקינג אוהבים מרפסות! זה קטע מטורף.

אין דבר כזה לשבת בתוך החדר. יש רק לשבת במרפסת,

גם אם מטר ממך לכל צד יושבת משפחה אחרת.

הזיה. 

 

- הזוגות המזרח אירופאים מסורתיים. מהאנשים שדיברנו איתם, אין דבר

כזה אישה קרייריסטית, עם קריירה רצינית וגבר שמתחלק בעבודות בית.

לא קיים. 

 

הם נגנבו כששמעו שתמר מנהלת בהייטק במשרה מלאה, כאילו ראו שזה

קיים באיזה סדרה אמריקאית אבל לא נתקלו בהזיה הזאת במציאות.

 

עוד משהו על הזוגות האלה - 

 

- מבחוץ, סופר חשוב לגבר ולאישה לשדר הרמוניה וכימיה. לא תראה

אותם רבים בחיים. אפילו לא פאסיב-אגרסיב. אבל במלון- צרחות,

צעקות ולפעמים קללות. אני יודע כי הם יושבים במרפסת. 

 

- בגדול, ביחס לחיים שאנחנו מכירים החבר׳ה האלה חיים עשרים שנה כזה אחורה.

 

- אבל הם אנשים עם לב זהב. מציעים לך אלכוהול חופשי.

מפנקים את הילדים שלך, למרות שהם שלך. צוחקים הרבה.

היה פאן.

 

8. שלושה שבועות זה טו מאץ׳

 

היה מספיק לגמרי שבועיים וחצי.

 

מאז שאנחנו פה בסלוניקי, היעד האחרון, הדופק המשפחתי התחרבן לגמרי.

הילדים התעייפנו מאיתנו. אנחנו מהם. כמה אפשר להיות בתחת אחד של השני. 

 

תסמינים:

 

- קאי עדיין ער בזמן כתיבת המייל הזה (21:50).

- תמר ביזבזה ביום בודד-  היום -  תקציב של שבוע.

- בגלל שהילדים לא ישנו צהריים, פירקו את הדירה שלקחנו והיה צריך לבדר אותם.

- הילדים אכלו היום באיזה מאה יורו, אחרי שהיינו צריכים להילחם איתם שיאכלו עד עכשיו.

- אלין, בת 4.5 אבל שדה משחת, החליטה להתגנב החוצה מהדירה (!) לרדת ברגל שלוש קומות, לפתוח דלת כבדה פצצות של הבניין וללכת להסתכל על הכלב במספרה מתחת לבניין.

- תמר למזלי שמה לב לעניין מהר ומצאה אותה.

 

קיצר, הסיסטמים המשפחתיים מתפרקים פה מה שאומר ש...

דיי, הגיע הזמן לחזור 🙂

 

יאללה, עוד יומיים לגרד פה וחזרנו. 

 

9. בלי צוות חזק, סיסטמים ודאשבורדים

אין סיכוי לעשות דבר כזה

 

יש מעט זמן לעבוד בריכוז ברוד-טריפ כזה.

הפתיע אותי כמה שמעט.

חשבתי שיהיו לי לפחות שלוש ביום להתמקד ביום.

 

ואז הגיעה המציאות.

 

המזל שלי הוא שהעסקים שלי מבורכים בסופרסטארים שלא צריכים אותי

כדי לקבל החלטות ולהזיז דברים. אבל לא רק זה. יש סיסטמים לדברים

החשובים ולסיסטמים האלה מחוברים דאשבורדים. 

 

למשל הנה דאטה מהדאשבורדים שלנו מאתמול:

 

• למייל היו 30.03% אחוזי פתיחה.

• יש 6 פגישות אפליקציה בבלות׳רון.

• 50 פניות בלינקדאין ו-50 פניות במייל נשלחו למפתחים.
  
  
• יש שתי מדליות זהב נעולות ועוד שלוש מדליות זהב קרובות ממש במועדון המאה קיי, לקראת המפגש הקרוב.

• וסגרנו את הברן-רייט החודשי (הוצאות) בבלות׳רון.

 

קיצר- בלי צוות מעולה, סיסטמים ברזל, טכנולוגיה מתקדמת ודאשבורדים מדויקים

אין לך כיזם חופש-

 

לעולם.

 

(לא שרוד-טריפ זה חופש, אבל you get what i'm saying)

 

***

 

שמור לעצמך את התובנות האלה, הן נכתבות פה בדם ויהפכו את

הרוד-טריפ המשפחתי שלך לחוויה שתזכור בעיקר חיובית.

 

***

 

לאב יו פרצוף,

וולר