שמע, אם תפסת משהו והגיע הזמן להבריא או רוצה לכתוב ספר

ומחפש מקום עם השראה, דיס איז איט...

 

 

לא הזזנו את הרכב כבר יומיים וטוב שכך. האוויר פה משוגע. אוכלים ממש מינימלי,

וזה בא בטוב. הבריכה קרירה. ההרים הירוקים פשוט מטריפים את השכל ומרגיעים

את הנשמה.

 

כבר מרגיש 89% עצמי.

 

בכלל לא דיברנו במייל הקודם על איך העסקים מתנהלים כשאני off לשבוע, התשובה -

זה תלוי 🙂

 

קוברה כבר ילדה גדולה וחזקה. יש מנכ״לים לפעילויות העסקיות. יש סיסטמים למודי צלקות

קרב לתפעול יום יומי, תקשורת, עבודה עם היזמים שלנו, פיננסים, מכירות, סגירות. יש גם

דאשבורדים שמספרים מה קורה דרך מספרים ונתונים, לא רק ״סיפורים״ של אנשים.

 

בלות׳רון זה סטארטאפ.

 

צמיחה אגרסיבית במהירויות אחרות. הזדמנויות פיתוח עסקי מכל יבשת בעולם.

חברי צוות שדוברים מעל עשר שפות. בהתאם לכך, פה כמות המשימות היא אינסופית.

הצורך להעמיק ולחדד סיסטמים לעולם לא נגמר, הצורך לגייס טאלנט רציני רק מתגבר

ו-being hands on קריטי להצלחה. 

 

ככה שיש לי מה לעשות פה,

וכל זה מבחירה. 

ככה אני אוהב לחיות.

אני מת על להיות בעשיה מאסיבית ולעשות את זה מהמקומות הכי יפים בעולם, 

ארבע-חמש-שש פעמים בשנה.

 

תמיד צחקתי צחוק רשע בלב כששמעתי עוד עובד טמבל מחפש עבודה חדשה בלינדקדאין

וכותב שהדרישה מספר אחת שלו היא ״איזון בין קריירה לחיים הפרטיים״. האמת היא שאין

דבר כזה. האמת היא שאף יזם רציני לא יקח אדם כזה. האמת היא שכדאי להצטיין במשהו

ולהפריד את עצמך מהלהקה, אתה חייב להיות זה שעובד יותר קשה.

 

גרנט קרדון קורא לזה ״להיות אובססיבי״. 

וולר מסכים.

 

עכשיו, לך תראה איך אנשים אובססיביים בעסקים חיים.

 

זה לא שהם שורצים על כיסא חורק לבנים באיזה בניין משרדים אפור בחולון

שבא לך לירות לעצמך בראש, דוחפים ללוע ג׳אנק מול המחשב ומנסים ״להצליח״.

 

לא.

 

אנשי עסקים חיים טוב.

 

מאלה שאני מכיר -

 

חלקם נוסעים ברכבי יוקרה, אחרים ברכב רגיל.

חלקם גרים בפנטהאוזים, אחרים בכפר, אחרים בהר, אחרים מטר מהים.

כמעט כולם אוכלים בריא, לא מאה אחוז נקי בגלל פגישות-מסעדות.

כמעט כולם מתאמנים. חלקם 2x ביום כמו אתלט מקצועי, אחרים שלוש פעמים בשבוע.

כמעט כולם קמים מוקדם יותר בבוקר מהאזרח הממוצע. חלקם בארבע, אחרים בחמש, אחרים בשש.

כולם מוציאים את עצמם לביזנס-פלז׳ר, משלבים עסקים וחופשה. החכמים עושים את זה גם עם המשפחה. 

 

לאף אחד מהם לא קל כמו שנראה מבחוץ.

לכולם יש תקופות קשות מאוד מנטאלית שבהם הם חושבים להישבר.

כולם מוצאים את עצמם מתישהו שחוקים, עייפים, מרוטים ומרגישים שהזדקנו בתקופה האחרונה,

ואז עושים כיוונון מסלול מחדש כי מבינים שמשהו לא עובד.

 

אה.

ולכולם יש משהו שלא עובד. המון ״משוהים״ כאלה.

 

יודע למה?

 

כי הם כל הזמן יוזמים דברים חדשים, מאתגרים, מפחידים, מרגשים -

זה פחות בגלל שזאת נוסחה להצלחה אלא יותר כי זה

ב-DNA והתוצר של מוח אובססיבי לתוצאות. 

 

קיצר, להצלחה המרהיבה שאתה מחפש יש מחיר כבד. בעיקר נפשי ומנטאלי. 

כדי שתוכל לשלם אותו, אתה צריך לשלם מחירים כבדים אחרים, כמו:

 

• לקום מוקדם בבוקר

• להכריח את עצמך לחשוב (מדיטציה, יומן פריפלואו)

• להתמודד עם דקירות מכאיבות מקדימה בלי לתת לאגו שלך לפוצץ את הסיפור

• לדחוף הרבה פחות זבל ללוע

• להעמיד בסימן שאלה את כל האמונות, ערכים והסיפורים שלך, להשאיר רק את אלה ששורדים את מבחן המציאות

• לעולם לא לתת למוח שלך להסתפק בפיתרון של פעולה חד פעמית, אלא על סיסטם שמסוגל לשחזר אותה

• להתגבר על תאוות הבצע שלך - לפעול אסטרטגית גם כשיש לך מיליונים בקטיף קל מתחת לאף

• להיות מוכן להפוך ל״איש שבזירה״. לשזה שעולה לקרב מול קהל שלם של מבקרים, ספקנים, רוחשי רע, אדישים ולדעת, שלא מעט פעמים - אתה הולך לעשות את כולם מאוד מאושרים בגלל שהפסדת, שוב. 

 

ויש עוד מלא.

זאת רק ההתחלה.

 

לא יודע איך נגררתי לנאום-מייל הזה,

אבל אם יש סימן שאני חוזר לעצמי -

 

אז זה זה!

 

צא לתקוף מאדרפאקר,

וולר