דיכאון
ברביעי שעבר ישבתי ללאנץ׳ בסי-אנד-סאן עם חבר חד עם ה-digital agency
הגדולה בארץ בתחומה. אחרי שהוא כינה את הכובע שלי ״Rapist hat״.
צחקנו בקול.
אחר כך טען שאימצתי לעצמי הרגלים של עשיר זקן בגלל הלוקיישן...
צחקנו בקול.
ואז הוא סיפר לי על בעיה שיש לו עם מישהו בצוות בכיר של החברה,
הפסקנו לצחוק.
הבעיה שהוא סיפר לי עליה היא שהעובד הסופר-בכיר שלו, עובד וותיק מאוד
שכולם בחברה מאוד מעריכים ואפילו שזור בחיים האישיים של החבר...
סובל מדיכאון רציני.
מה שגורם לכל ההנהלה הבכירה לסבול,
וזה כמובן גורם לכל החברה לסבול.
שאלתי קצת הלאה והתברר באופן לא מפתיע שזה pattern, דפוס חוזר.
לא משהו חד פעמי.
עכשיו, אישית - אני לא יודע מה זה להיות מדוכא ברמות שחור שראיתי
חברים מהביזנס ומהתיכון צוללים אליהן, אבל אני כן יודע לזהות מי מצא
פתרון גם לבעיות שלא חוויתי אישית בחיים.
ספציפית במקרה הזה, סיפרתי לחבר שאני בדיוק קורא את הספר של
טייסון פיורי (Tyson Fury), אלוף העולם הבלתי מעורער והבלתי מנוצח
במשקל כבד.
לספר קוראים behind the mask (״מאחורי המסכה״) והקטע המרכזי שלו
הוא הנטיה הקשה לדיכאון עם תיבול של הפרעת אישיות דו-קוטבית, שטייסון
היה צריך לסחוב כל החיים.
למשל, אחרי שהגשים את חלום הילדות שלו, הכה את ולדימיר קליצ׳קו
ולקח את אליפות העולם בגרמניה...
הוא נכנס לתקופת דיכאון קשהההה של שנתיים וחצי. זינק במשקל כמעט ל-30
Stone (כמעט 200 קילו) ומצא את עצמו מדביק את הדוושה של הפרארי החדשה
והאדומה שלו כדי להתנגש בגשר הקרוב לביתו באנגליה.
באותה תקופה הוא גם היה בטוח שאשתו זוממת לרצוח אותו.
שהחבר הכי טוב שלו הולך לבגוד בו.
ושהאחים שלו שונאים אותו ומאושרים מהנפילה שלו.
הוא היה יוצא לפאבים, שותה כמויות אלכוהול שרק בריטי בגובה של 2.06 מ׳
מסוגל ללגום ותוך כדי מסניף קוק כדי להקהות את הכאב.
הבנת את הנקודה אני מניח.
טוב, אז אם אלוף העולם הבלתי מנוצח במשקל כבד ״חלש״ מספיק להגיע לשפל כזה,
אין מישהו שמחוסן מזה אני מניח. אין מה לעשות, כמה מאיתנו נולדו עם תהום שחורה
ומאוד מאוד מאוד עמוקה בנפש.
הבטחתי לחבר שאסיים לקרוא את הספר במהירות כדי להגיד לו מה טייסון פיורי עשה
כדי לצאת מהחור השחור הנוראי שלו, להחזיר את עצמו מפרישה ולזכות שוב בתואר
אלוף העולם, מי שמכיר את הטריגולוגיה המטורפת שלו מול דטוניי וויילדר...
אלוהים ישמור.
טוב,
אז הנה כמה נקודות מפיו של טייסון פיורי בתרגום עידן פאקינג וולר כדי שנוכל לעזור
לאנשים שנמצאים בשפל כזה לראות מחדש את האור:
- אדם בדיכאון לא חושב בהיגיון ואתה לא מסוגל לגרום לו לחשוב בהיגיון
- אלא אם אתה סובל מדיכאון או מחלת נפש בעצמך, אתה לא מסוגל להבין אדם שכן סובל
- האמונה של פיורי באלוהים (הוא צועני וצוענים מאמינים מאוד באלוהים) עזרה לו להצליח לא להתאבד
- האלכוהול והקוק היו נראים כמו פיתרון טוב להקהות את הכאב אבל רק החמירו את המצב בימים העוקבים
- הסביבה הייתה שם בשבילו. אשתו הייתה עם ארגזים באוטו והמפתח בדלת שלוש פעמים, אבל בסוף כן נשארה כי לא רצתה על המצפון שלה בעל ואב לילדיה שנחנק באיזה סימטה מסריחה בקיא של עצמו
- הוא הסכים לעזור לעצמו. כששלחו אותו לפיסיכיאטר הוא הלך. כשאמרו לו להתפלל לאלוהים ולבקש הכוונה, הוא התפלל.
- הטריגר לשינוי הגיע ממנו. פיורי הלך להשתכר בהאלווין. הוא לבש תחפושת שלד זוהר. כשהגיע לפאב אנשים היו בשוק. ״זה טייסון פיורי?! מה נהיה ממנו?!״.
- מהבושות לא העז להוריד את המסכה, שתה את הבירה דרכה וחזר הביתה בשמונה בערב, לאישתו ההמומה.
- הוא רכן מול המראה והתפלל לאלוהים להכוונה, שיעזור לו.
- אלוהים אמר לו ״תתחיל להתאמן כבר ממחר בבוקר״
- וזאת התרופה שהוא מצא לדיכאון ולהפרעת האישיות הדו-קוטבית,
אימונים פיזיים.
בלי קשר לאגרוף בכלל.
טייסון פיורי למד שאם יום עובר והוא לא מתאמן, הדיכאון והפרעת האישיות חוזרים לבקר,
חוזרים להרוס לו החיים.
אז הוא התאמן עוד ועוד,
שוב ושוב...
לקח בחזרה את התואר,
עשה עשרות מיליוני דולרים ברווח,
ואחרי הקרב השלישי מול וויילדר פרש אלוף עולם בלתי מנוצח.
מאז,
הוא עדיין מתאמן כל פאקינג יום.
לפעמים אימון קל, רק איזה ריצה קלילה של 2-3 ק״מ.
לפעמים אימונים קשה, תלוי איך הוא מרגיש.
אבל הוא תמיד פאקינג מתאמן,
כדי שהמפלצת לא תחזור.
עכשיו חזרה אליך -
אם זה האימפקט של להפוך אימונים להרגל יום-יומי, אם זה מה שהאימונים עושים
לגוף ולראש שלך...
תחשוב מה זה יכול לעשות לך בחיים!
גם אם אתה לא מסוגל לצלול Six feet under לפאקינג דיכאון קליני ואין לך הפרעת אישיות
או מאניה-דיפרסיה או משהו שקרוב לזה אפילו...
עדיין הנפש שלך היא פאקינג שברירית בביזנס,
ושנינו יודעים את זה.
לא הרמת באיזה וובינר מזדיין, אתה נכנס למרה שחורה.
הקמפיין המפגר לא עובד, אתה בחרדה.
יש לך בעיות עם איזה לקוחה מהשטן, אתה נרדם איתה בלילה.
אל תזיין לי את השכל, בסדר?
עברו לי מתחת לידיים מאות מהיזמים הכי חזקים בארץ,
אני מכיר את המפלצות שמסתתרות מתחת למכסה המנוע של ה״הצלחה״.
אז למה לא להעלות רמות אושר, חיוביות, אנרגיה וחוסן מנטאלי דרך אימון כל יום?
אין סיבה או תירוץ ללמה לא, אז אל תעצבן אותי לפני שאוריד לך אחת.
זהו,
וולר
נ.ב.
רגע, לא זהו.
אני חייב לציין שגם שמעתי לאחרונה את הפודקסט של andrew huberman המעולה,
והוא עשה פרק על הפרעת אישיות דו קוטבית.
התחלתי לשמוע ככה סתם כדי ללמוד משהו ובגלל שהוא מדבר לאידיוטים כמוני ולא למדעני
מוח מהארוורד כמוהו, נשארתי עד הסוף בגלל שהיה פאקינג מרתק.
למשל, מסתבר שלקחת ליתיום (דרך מרשם פסיכיטאר יא פרצוף, שלא תתחיל למצוץ בטריות!)
ממזער ואפילו יכול להעלים הפרעת אישיות דו קוטבית, ואף אחד עדיין לא גילה למה!
קיצר-
לכל חרא שאתה או היקרים לך סובלים ממנו קיים פיתרון.
רק צריך להיות סקרן, ללכת לחפש ו...
להתאמן כל פאקינג יום!
